אוליגרך
מתוך Russology
תוכן עניינים |
Олигарх
בניגוד למשתמע לפעמים מן העיתונות הישראלית (מה הם מבינים, אלה? כלום הם לא מבינים - בשביל זה אנחנו פה…), ישנה ברוסיה כמות סופית וקטנה למדי של אוליגרכים אמיתיים. רוב העשירים הרוסים אינם אוליגרכים, גם אם ברשותם מיליארדי דולרים.
פירוש המונח
ὀλιγαρχία (יוונית), מ-ὀλίγος (מיעוט) ו-ἀρχή (שלטון) - צורת שלטון שבה הכוח מרוכז בידי קבוצה קטנה של אנשים. המונח "אוליגרך" במשמעותו המודרנית ברוסיה, משלב בתוכו עושר מופלג וקרבה משמעותית לשלטון, לעתים עד כדי השפעה ישירה על החלטותיו ופעולותיו.
ההתחלה
תקופת הפרסטרויקה הובילה לשינויים משמעותיים בכלכלה הסובייטיית. בין השינויים, ניתנה אפשרות לאנשים פרטיים לפתוח עסקים קטנים, דבר אשר היה אסור קודם לכן. באותה התקופה, על רקע פריחת עסקים אלה, התבלטו במהרה האנשים שהיו בעברם מנהלים זוטרים, חוקרים באוניברסיטאות, פעילי מפלגה ואף אנשי אמנות, והחלו לצבור עושר במהירות. בתחילת שנות ה-90 הוצעה הפרטה כפתרון להצלת התעשיה הכבדה של רוסיה, שהייתה נתונה במשבר עמוק. לכל אזרח רוסי חולקו שוברים ("ואוצ'רים"), אשר אותם יכלו לממש באמצעות קניית מניה של מפעל זה או אחר. במקביל לחוסר הודאות הרב ששרר באוכלוסיה, שברובה לא הייתה מוכנה למהלך ההפרטה ולא הבינה את פשרו, היו עסוקים אנשי העסקים הממולחים ברכישת עשרות אלפי ואוצ'רים בתמורה לגרושים מן האוכלוסיה. מאוחר יותר, הואוצ'רים שימשו אותם על מנת להשתלט על תיקי המניות המרכזיים של מפעלי התעשיה הכבדה הרוסים, ולהפוך לאילי עסקים - בהשקעה כספית זעומה יחסית לרווח הצפוי.
תקופת בוריס ילצין - "שלטון שבעת הבנקאים"
במחצית שנות ה-90 החלה תקשורת ההמונים הרוסית, שנהנתה באותה תקופה מחופש ביטוי מוחלט, להשתמש במונח "סמיבנקירשצ'ינה" (Семибанкирщина, "שלטון שבעת הבנקאים"), לתיאור קבוצת אנשי העסקים הבכירים אשר התגייסה במהלך 1996 על-מנת להבטיח את היבחרו מחדש של בוריס ילצין לנשיאות רוסיה, למרות הרייטינג האפסי ממנו נהנה (בדצמבר 2005 נהנה ילצין מרייטינג של 3-6%, בעוד שהמפלגה הקומוניסטית התחזקה שוב וקיבלה 22% מקולות הבוחרים בבחירות לפרלמנט) ולמרות מצב בריאותו הרופף. בחירתו של ילצין, בסיבוב השני של הבחירות, התאפשרה לאחר פעילות מאסיבית של קבוצת אסטרטגים אמריקאים שנשכרו לצורך העניין, ובין היתר השתמשו בשיטות של הפחדה ומלחמה פסיכולוגית. בטרם הבחירות אף הופץ שבועון מיוחד שבו פורטו הזוועות אותן הקומוניסטים יבצעו במידה ויחזרו לשלטון - מעצרים המוניים, רעב והוצאות להורג.
לאחר בחירתו של ילצין, התבססה סביבו קבוצת אנשי העסקים הבאה, כ"אוליגרכים" האמיתיים של רוסיה:
- רומן אברמוביץ'
- בוריס ברזובסקי
- מיכאיל חודורקובסקי
- סרגיי פוגצ'וב
- מיכאיל פרידמן
- ולדימיר גוסינסקי
- ולדימיר פוטנין
- אלכסנדר סמולנסקי
- ולדימיר וינוגרדוב
תקופת פוטין - ה"סילוגרך" לעומת ה"אוליגרך"
פרופ' מרשל גולדמן (Marshall Goldman), בספרו Petrostate: Putin, Power and the New Russia (Oxford University Press, April 2008) הגדיר מחדש את המודל הכלכלי של משטר פוטין, ככזה שבו חלק גדול מן השליטה בכסף ובכלכלה מרוכז בידי אנשי כוחות הביטחון (ה"סילוביקי"), כך שנוצר מעמד חדש של "סילוגרכים".
למעשה, כיום אין למרבית האוליגרכים הותיקים השפעה אמיתית על מעשי השלטון. חלק מהם, שסירבו לקבל את מרותו של פוטין בטענה (אולי אף מוצדקת) של "אנחנו העלינו אותו לשלטון", נאלצו לעזוב את רוסיה, וכיום מחלקים את זמנם בין אנגליה (בוריס ברזובסקי), גיברלטר (ולדימיר גוסינסקי), ישראל (שותפיו של חודורקובסקי - ליאוניד נבזלין, ולדימיר דובוב, מיכאיל ברודנו) ומחנות מעצר בסיביר (מיכאיל חודורקובסקי).
